חניה חינם

בשני העשורים האחרונים הטרנד האחרון בעיריות של מרכז העיר הוא לאפשר לתושביהם, לפי חלוקה מסוימת לאזורים, לקבל תו חניה שמקנה להם חניה חינם באיזור לא קטן סביב מקום מגוריהם.

הטבה תמימה לכאורה שיצרה גם עיוות כלכלי נדיר במרכזי העיר, וגם תמריץ אדיר למשפחות רבות להחזיק יותר מרכב אחד. במקום למכור רכב יד שניה בכמה אלפי שקלים, אפשר להחנות אותו ברחוב לנצח למקרה שאי פעם נצטרך עוד אוטו - זהו קו מחשבה לא נדיר אצל אנשים, וזה מעמיס את הרחובות והכבישים שלנו ברכבים.

ננסה להבין את התופעה, מה הבעיות איתה ומה אפשר לעשות כדי להגיע למצב שבו גם אפשר למצוא מקום להחנות בו בעיר, וגם ישאר מקום לעיר להתקיים.

הבעיה

תארו לכם את הסיפור הבא:

בבניין העיריה בעיר מגוריכם התפנתה קומה עם 10 מחסנים. בישיבת העיריה רצו להגיע להסכמה לגבי מה ניתן לעשות עם המחסנים שהתפנו.

הצעה אחת דירה על השכרה של המחסנים במחיר שוק עבור 10 ברי מזל שמסכימים לשלם ולהכניס את הכסף הזה לקופת העיריה לסבסד את רווחתם של התושבים.*

*תודה לפרופסור עומר מואב על האנלוגיה הנפלאה. נלקח מהפרק ״לא מגיעה לך חניה חינם״ של הפודקאסט הכלכלי ״עושים חשבון״.

בעוד בכל ענף אחר שקיים אנחנו מצפים מהמנגנון הכלכלי של מחיר להתקיים. זאת אומרת - לכל מוצר או שירות יש תג מחיר כזה שיאזן בין הביקוש להיצע.

כמובן שכמות החניות בעיר מוגבלת, ולכן לתת אותן בחינם ייצר בודאות אובר ביקוש שלא ניתן לשלוט בו באמצעות העלאת מחיר.

המצב המיוחד הזה מיצר תמריצים מיוחדים לבתי אב להחזיק יותר מרכב אחד לפעמים. אחד בחניה ואחד בכחול לבן מחוץ לבית. בגלל שרוב החניות גם לא מוגבלות באמת בזמן - לא פעם אפשר לראות רכבים מכוסים אבק שלא זזו מספר חודשים או אפילו שנים ממקום החניה.

הכלים של העיריות להתמודד עם התופעה מוגבלת.

חוסר השוויון

המצב הזה מיצר כמה בעיות מבחינת שוויון.

האחד מאוד ברור - חוסר שויון בין תושבי העיר ללא רכב ותושבי העיר עם רכב. אלו משלמים את אותה ארנונה ואותם מיסים לעיריה ומקבלים שירות אחר.

האחרונים מקבלים נדל״ן חינם באמת בלב העיר. והראשונים מקבלים בתמורה שימוש מוגבר במכוניות שמייצרות זיהום אוויר, גודש, רעש ותאונות דרכים.

חוסר השוויון השני מעט יותר עדין וגם אותו שמעתי לראשונה ב ״עושים חשבון״ מפי הפרופסור עומר מואב:

נניח שאתם עובדים מאוחר עד השעה שמונה בערב ויש לכם שכן שעובד עד השעה שתיים ולשניכם יש רכב וחנית כחול לבן ברחוב. למי שעובד עד שתיים יש סיכוי גדול הרבה יותר למצא חניה בחינם מאשר למי שעומל עד השעה שמונה. השכן שלכם יתפוס את החניה תמיד. אם החניה היתה עולה לו כסף הוא היה צריך להבין אם אחזקת הרכב שווה לו כלכלית או שאולי עדיף לו לעבור בכלל לאוטובוס.

המירוץ לחניה חינם

כמו שכבר ראינו - על כל שירות אנחנו רגילים לשלם כסף - לחם במכולת וכרטיס טיסה למדינה אחרת. אבל מה קורה כשיש לנו את אופצית החינם?

יכול מאוד להיות שנסתובב הרבה יותר עם הרכב שלנו כדי למצא חניה חינם בסמיכות של מטרים ממקום יעדנו במקום להיכנס כמעט מיד לחניון שגובה תשלום. אנחנו בטוח לא פרייארים, יקר פה גם ככה.

הסיבובים המיותרים האלה עם הרכב מיצרים גודש נוסף על הכבישים, מציף את הכבישים בנהגים שעיניהם על מקומות חניה ולא על מעברי חציה, וגם מיצר המון זיהום אויר.

מה אפשר לעשות?

נכון, יקר פה. אבל גם אי אפשר להמשיך להסתמך על הרכב הפרטי וליצר עבורו מקום במרחב הציבורי, ועוד בחינם!

חניה לרכב פרטי, כמו כל שירות אחר, צריכה לבוא עם תג מחיר עליה. ככל שהחניה במקום יותר מבוקש ככה המחיר יהיה גבוה יותר.

המחיר הזה יכול להיגבות במזומן במעמד החניה או כחלק מהתשלומים החודשיים לעיריה באופן כזה או אחר.

הגבלת הרכבים לבית אב - בתל אביב למשל אין הגבלה על כמות התוים שיכול משק בית לקבל - זאת אומרת שיכולים להיות לכל בית גם 3 רכבים. במצב כזה יהיה נכון להגביל את כמות תווי החניה לרכב אחד לבית.

מחיר שיווי משקל

בקצב הסקאלה נמצא מחיר שיווי המשקל. מחיר כזה שיאפשר בכל בלוק של רחובות מקום פנוי אחד או שניים פנוים.

אני לא כלכלן אבל אני מעריך שכרגע לפחות המחיר הזה בישראל הוא יחסית גובה ולכן לא סביר שראש עיר כזה או אחר יסכן את הקריירה הפוליטית שלו בשביל להגיע למצב הרצוי.

חינם או בכסף, בכל מקרה צריך פחות

בתל אביב יש היום קצת יותר מ80 אלף מקומות חניה כחול לבן לרכבים. בהינתן שאורכו ורוחבו של רכב הוא כמה מטרים אפשר להבין שמדובר בכמות נדל״ן לא קטנה.

אם יכולנו להקריב את החניה ברחוב ולהפוך אותם לאיזורי ישיבה, ריאות ירוקות, או סתם רחוב רחב וגדול שאפשר ללכת בו בכבוד.