אין לנו זמן לחכות למטרו
משבר התחבורה בישראל מצריך שינוי חשיבה מעמיק בהתמודדות עמו. איך מיקוד הבעיה ופיתרונות טקטיים קצרי מועד יכולים להקל על החיים עצמם? הבאנו את אחת הבעיות הקשות בתפיסה הנוכחית במשרד התחבורה והצענו פתרונות.
ההתניידות בישראל רחוקה מאוד מהסטנדרט שאנחנו מכירים מביקורינו באירופה שם אנחנו רגילים למטרו, טראם, אוטובוסים ואפילו אופניים.
בישראל, אם ברצונך לוותר על הרכב הפרטי, הנסיעה היא בדרך כלל באוטובוס שחולק את דרכו עם מכונית, והמון מכוניות, כך הנסיעה מלווה בפקקים.
הנת״צים שמשרד התחבורה מקדם מסומנים בעצלתיים, אם בכלל. פרויקט המטרו עדיין נראה כמו פנטזיה רחוקה, והקווים הירוק והסגול של הרכבת הקלה יהיו מוכנים רק בעוד כמה שנים.
אז מה עושים עד אז?
בקצב הגידול של מדינת ישראל, שעומד על 2% בשנה, נצטרך לבנות 2% יותר תשתיות בכל שנה, וזה רק כדי לעמוד במקום. ולהזכירכם, כבר היום התשתית מפגרת מאחורי היעדים, כשבמשך 70 שנה, לא נעשה פה יותר מידי. מדינת ישראל התעוררה מאוחר מדי, ויש לזה מחיר. הכניסות לתל אביב פקוקות מאי פעם, כבישי הצפון והשפלה מלאים ובאיילון מהירות הנסיעה כמעט ומתאפסת בשעות השיא.
עם זאת, משרד התחבורה משקיע בעיקר בפרויקטים שייקחו שנים (וחשוב שהם ייבנו!), אבל לא עושה פעולות שיכולות להשפיע כבר מעכשיו על איכות התחבורה הציבורית ויסייעו בהקלה על הפקקים. וזה ממש לא חייב להיות כך - שינוי כיוון הוא אפשרי וניתן לממש אותו באמצעים זולים ובלוח זמנים קצר. אז למה משרד התחבורה פועל כך ואיך אפשר לשנות? קבלו.
חייבים לחתוך בזמנים
פתרון פשוט יחסית לשיפור התחבורה הציבורית, שאינו צריך בניית תשתית חדשה ברבים מהמקרים, הוא כמובן נתיבי העדפה לתחבורה ציבורית. אבל את אלו שמקדם משרד התחבורה לוקחים שנים לסיים - למה?
במצב הנוכחי כשעיריה מתחילה ביצירת נת״צ יש נטיה להעמיס עליו פרויקטים שגם יכבידו עליו הנדסית וגם יאריכו את זמן הביצוע שלו בסדרי גודל - מימים בודדים לחודשים ארוכים.
זהו מצב בעיתי מאוד לנוסעי התחבורה הציבורית שיכולים לחכות שנים לנת״צ שיוציא את הקו שלהם מהפקק - סביר שבזמן הזה משרד התחבורה מוותר על נוסעים שעוברים לרכב הפרטי ונכשל בלהעביר נהגים לתחבורה ציבורית לאור העדר האטרקטיביות.
אם המטרה של הפרויקט היא ליצור נתיב תחבורה ציבורית, אז אין שום סיבה להלביש עליו סלילת נתיב חדש, הטמנת תשתיות או שיפור פני הרחוב. מדובר במטרות חשובות בפני עצמן שמצריכות תיאום, תקציב, ומורכבות שנתיב תחבורה ציבורית לא באמת דורש. העמסת הפרויקטים הזאת על גבה של עבודות התשתית לתחבורה הציבורית מוכיחה גם את סדר העדיפויות במשרד התחבורה. הנתיב המהיר באילון, שיפתח רשמית ב2025, היה אמור להיות כזה. לילה לבן של צבעים.
מפרויקטי ענק ליוזמות טקטיות
התחזיות מדברות על כמעט 13 מיליון אנשים בישראל ב2040. בשנת 2021, לפי נתוני הלמ״ס, היו בישראל 406 כלי רכב לכל 1,000 איש. סך הכל 3.85 מיליון כלי רכב על 9.364 אנשים. גם אם נניח שקצב הגידול ישמר קבוע, ולא ניקח בחשבון את התפלגות הגילים ועדיין נגיע ב2040- ל520- כלי רכב על כל 1000 תושבים.
משרד התחבורה יהיה חייב לשנות את התפיסה שלו ולתעדף פרויקטים טקטיים - קצרים למימוש אבל עם ערך מדויק למשתמשי התחבורה הציבורית. עיריית תל אביב כבר הוכיחה שאפשר לסלול נת״צ בלילה ולסמן שביל אופניים ביומיים. במשרד האוצר כבר הפנימו שישראל נמצאת במשבר תחבורתי עמוק שהעלויות שלו על המשק והמדינה הולכות וגדלות. במשרד התחבורה יצטרכו לעכל את הסיטואציה.
המתמטיקה מכתיבה שעם זמן בניה ארוך וקצב גידול האוכלוסייה גבוה - פרויקטים כבדים יוולדו לתוך כישלון ויפספסו היעד שלשמם אושרו. אם נמשיך למכור לציבור פתרונות אסטרטגיים ארוכים ומסיביים אנחנו נפסיד.
מימוש השינוי בתפיסה
כדי לפתור את הבעיה ל-100% מהאנשים נצטרך ליצור מערך תחבורה ציבורית אימתני שקשה להקים ולתפעל, וכמובן שעלותו גבוהה.
כדי לצמצם את המורכבות של הבעיה אפשר להסתכל על איזור הביקוש הגדולים ביותר שפשוט ביותר לפתור - גוש דן הוא דוגמה טובה לאיזור כזה.
בתל אביב מרכז עסקים גדול מאוד - ספציפית האיזור שנמתח מהבורסה המפגש של רחוב המסגר עם רחוק הרכבת - רצועה של פחות מ-4 ק״מ.
תל אביב מוקפת בערים גדולות - מרמת, גבעתיים ובת ים כערים הצמודות ביותר עם מרחק של ק״מ בודדים, לראשון לציון, יבנה, רחובות, הרצליה ונתניה בטבעות הרחוקות יותר - והן אלו שמזרימות אחוזים ניכרים מהרכבים שמגיעים לאיזורי התעסוקה של תל אביב כל בוקר ועוזבים אותו כל אחר צהריים.
באמצעות סקרים או מיפוי סלולרי אפשר למפות את הצירים העמוסים ביותר, שמובילים את מרבית המכוניות, ומאיפה מאיפה אותן מכוניות מגיעות.
יצירת של נת״צ רציף ומשכנע מרמת גן או הרצליה לתוך תל אביב זאת משימה הרבה יותר פשוטה מלכסות ישובי ספר רחוקים ולא מאוד נגישים ברשת אוטובוסים אפקטיבית שתשכנע את הנהגים והנהגות לעבור לנת״צ.
איך באמצעים זולים ומהירים נוכל להבטיח התניידות נכונה יותר במרחב העירוני כבר בשנה הקרובה ובלי לחכות למטרו והרכבת הקלה?
הנה כמה דוגמאות מהירות וזולות שאפשר לקדם כבר מחר בבוקר:
רמזורים לתעדוף אוטובוסים
תעדוף נסיעה של אוטובוסים והזרמתם על פני הרכב הפרטי. המהלך הזה יעשה שני דברים - יקצר את זמני הנסיעות של האוטובוסים ויאריך את זמני הנסיעות של הרכב הפרטי. ווין ווין.
פרויקט לילה צהוב
בלילה לבן, עם דליי צבע צהוב בלבד, אפשר לפרוס נתיבי תחבורה ציבורית בלא מעט מהצירים הראשיים שנכנסים לתוך אזורי התעסוקה של תל אביב, ירושלים וחיפה. המהלך הזה יצריך כמובן וטו של משרד התחבורה על ראשי הערים שכן הם נמצאים בשנת בחירות והפופולריות של נת״צים נמצאת בשפל.
צמצום רכבי נסיעה של רכב פרטי
לטובת כל דבר אחר. ממדרכה רחבה, דרך שביל אופניים ועד לנתיב תחבורה ציבורית. פגיעה ברכב הפרטי היא כורח של המציאות, אבל שינוי ההרגל - אפשרי.
תמריץ למעסיקים
במטרה לגרום לעובדים להגיע למשרד בתחבורה ציבורית. כבר היום עובדי קרית הממשלה תוקעים את אזור מחלף השלום בכל אחה״צ כשהם עוזבים את המשרדים באלפי רכבים וכמוהם עוד אלפים אחרים מעזריאלי, שרונה ועוד. אבסורד שאזור כל כך מקושר תחבורתית ועובדים לא מתומרצים באופן משמעותי כדי להשאיר את הרכב הפרטי בחניה בבית. הגעת אלפי עובדים לקרית הממשלה והמשרדים הסובבים תאפשר לתושבים שמנותקים מהתחבורה הציבורית להשתמש ברכב.
צמצום חניה חינם בערי המרכז
המצב שבו אנחנו מעניקים פיסת נדל״ן ברחוב בחינם כבר לא מתקבלת על הדעת. גם כי המחיר הכלכלי שיוצא מהכיס של מי שאינו בעל רכב הוא גבוה מדי ולא הוגן, אבל בעיקר כי זה מתמרץ שימוש ברכב פרטי. אם יהיה לך איפה להחנות אותו - את תוציאי את הרכב לבילוי במקום לעלות על אוטובוס.
מס גודש מצומצם
כן, זה ויכוח עמוס אמוציות וקשה, שכנראה לא נפתור פה. ההצעה שלנו היא אפשר לקחת וריאציה הגיונית שלו שיכולה לקבל תמיכה בקהל הרחב. מס גודש מצומצם שיחול רק על הערים הקרובות לתל אביב ובתוך תל אביב (נסיעה בתוך העיר, לא החוצה). ככה מישהי מעמק חפר למשל, שאין לה אופציות מדהימות להגיע לתל אביב בתחב״צ, תוכל לעשות את זה בלי מס גודש בעוד שתושב גבעתיים יצטרך לשלם על כך.
הרבה ערים, כמו רמת גן וגבעתיים, נושקות לתל אביב ומובלות לתוכה על ידי רחובות רגילים ולא כבישים סואנים. המרחק הקצר, הטופוגרפיה ומזג האוויר ברוב השנה, מחייב אותנו לתת פתרונות אחרים על פני אופציות ממונעות - שבילי אופניים רציפים למשל, מדרכות מוצלות שמעודדות הליכה. רשת שבילים ומדרכות שמעודדות הליכה ורכיבה מהערים שסובבות את תל אביב יצמצמו אלפי מכוניות ביום.
אסור לחכות
הבעיה ברורה, לוחות הזמנים בעייתיים ולמדינת ישראל, כמו לאזרחים, אין זמן לחכות למטרו או לקו הסגול. הדבקות ברכב הפרטי שתצריך פרויקטים גדולים יקרים וארוכי טווח שבינתיים יתקעו את כולם בפקקים ולא יאפשרו למשתמשי הדרך האחרים אלטרנטיבה יעילה. ההבנה שהרכב הפרטי בישראל הוא לא פתרון אלא בעיה חייבת לחלחל לאזרחים ולמקבלי ההחלטות. חייב לאפשר לאזרחים מעבר קל לתחבורה ציבורית ואמצעים משלימים כמו הליכה ואופניים - ומשרד התחבורה צריך לפעול בנושא כמה שיותר מהר. הבאנו כאן כמה פתרונות, ויש עוד הרבה מה לעשות. בינתיים, לצערנו, נראה שאנחנו ממש לא בכיוון.